אבו אסחאק נ' חברת דואר ישראל בע"מ ואח'

פסק דין

(בקשה לאישור תובענה ייצוגית מנהלית)

לפניי בקשה לאישור תובענה ייצוגית מנהלית, בהתאם לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות" או "החוק" בהתאמה), בטענת אפליה פסולה כלפי בני הלאום הערבי בכל הנוגע למתן שירות מכירת פוליסת ביטוח רכב אלמנטארי על ידי המשיבה 1 באמצעות המשיבה 2 (להלן: "בקשת האישור").

במסגרת בקשת האישור עותר המבקש להפסקת האפליה המופנית כלפי הלקוחות והלקוחות הפוטנציאלים, בני הלאום הערבי, מצד המשיבות. כן עותר לפיצוי חברי הקבוצה התובעת שנפגעו מאותה האפליה וכן, הטלת פיצוי בעל משמעות עונשית והרתעתית על המשיבות.

הצדדים:

המשיבה 1, תאגיד סטטוטורי הפועל משנת 1987 מכוח חוק הדואר, תשמ"ו – 1986, פועלת מיום 1.3.2006 כחברה ממשלתית בבעלות מדינת ישראל. בין השירותים אותם מספקת המשיבה 1 לקהל לקוחותיה, ניתן גם שירות למכירת פוליסות ביטוח חובה ואלמנטארי לרכב (להלן: "השירות").

המשיבה 2, סוכנות ביטוח זכתה במכרז שפרסמה המשיבה 1 בחודש מרץ 2007, לאספקת שירותי מכירת ביטוחי חובה ואלמנטארי לרכב. המשיבה 2 אמונה על מתן השירות ללקוחות המשיבה 1, על ידי כך שמציגה מגוון הצעות ביטוח של חברות ביטוח שונות והשוואתן.

הקבוצה התובעת - הוגדרה על ידי המבקש (בסעיף 16 לבקשת האישור) כך: "אזרחי ישראל בני הלאום הערבי, אשר סבל וסובל מהפליה קשה ופוגענית מצד המשיבות במסגרת השירות שהאחרונות מעניקות עפ"י דין למי שפונה בבקשה להשתמש בשירות נשוא תובענה זו".

תמצית בקשת האישור –

המשיבה 2, אשר מפעילה את השירות עבור המשיבה 1, מנהיגה מדיניות ברורה ומכוונת לפיה אזרחי המדינה, בני הלאום הערבי, אינם רצויים בין קהל הלקוחות להם היא מספקת שירות ביטוח ובכך הם מופלים לרעה. האפליה מתבטאת הן בהנחיות כתובות אצל המשיבה 2 והן הלכה למעשה.

במהלך חודש מאי 2012, פנה המבקש טלפונית למשיבה 2, לאחר שביקר באחד מסניפי המשיבה 1, שם נוכח לדעת כי כלקוח של המשיבה 1 יש באפשרותו לקבל הצעות מחיר לביטוח רכב באמצעות המשיבה 2. בשיחתו עם מוקדן המשיבה 2, ביקש המבקש הצעת מחיר עבור רכב מסוג מזדה 2006 שעתיד היה לרכוש. לטענת המבקש הוא נענה באטימות רבה ונדרש לשלוח טופס העדר תביעות עוד בטרם קבלת הצעת מחיר. לאחר ויכוח עם מספר מוקדניות אשר שבו על הדרישה בטענה כי זה הנוהל, ולאחר שהמבקש הסביר כי מדובר בהצעת מחיר בלבד ולא בביצוע ביטוח בפועל, הסכימה לבסוף אחת המוקדניות ליתן לו הצעת ביטוח.

המבקש סומך את טענותיו גם על כתבה שפורסמה בחדשות ערוץ 2, ועל כתבה נוספת העוסקת גם היא באפליה, מבית מדרשן של המשיבות כלפי בני הלאום הערבי.

עוד נסמך המבקש על תמלול שתי שיחות טלפון מתוך הכתבה שפורסמה בערוץ 2 – האחת שיחה שהתקיימה בין נציג המשיבה 2 לבין תחקירנית ממוצא יהודי, שפנתה בבקשה לקבל הצעת מחיר לביטוח רכב, והשניה שיחה עם נציג של המשיבה 2 לבין פונה מהמגזר הערבי. לטענת המבקש, ניכר משיחות אלה, כי לקוחה פוטנציאלית יהודיה מקבלת שירות לאחר שהשיבה על מספר שאלות פשוטות וללא כל בעיה, לעומת הלקוח הערבי עליו הערימו קשיים רבים (ראו סעיף 20 לבקשת האישור). לטענתו, הטעם להבדלים במתן השירות אינו נעוץ בשיקולים ענייניים ולגיטימיים הנוגעים לאופי מתן השירות (כדוגמת עבר תאונתי), אלא באפליית לקוחות בשל היותם בני המגזר הערבי, המובחנים מלקוחות ופונים יהודים.

המבקש מתבסס בטיעוניו גם על תדפיס נוהל עבודה המיוחס על ידו למשיבה 2. תדפיס זה צורף לתשובתו לתגובת המשיבות לבקשת האישור, בו נרשמה הוראת נוהל, לפיה אין לבטח לקוחות שהם בני הלאום הערבי - "דחית חברה (בן דוד, מונית, אוטובוס, דו גלגלי)". עמדת המשיבה 2 הרואה באדם שמשתייך למגזר הערבי כ'סיכון ביטוחי' שאין לבטחו, בדומה למוניות ואוטובוסים, מנוגדת לדין ומהווה אפליה פסולה והפרת זכויות היסוד של אותם אזרחים ערבים.

התנהלות המשיבות משפילה וגורמת תחושת עלבון בשל יחס מפלה על רקע לאומי-גזעי. מכאן הצורך להכיר בחומרת הנזק שסבלו המבקש והקבוצה התובעת כתוצאה מהפרת זכויותיהם והעוולות שבוצעו כלפיהם על ידי המשיבות. הנזקים הינם מוחשיים וברי פיצוי ואף שהנזק אינו מתבטא בפגיעה גופנית קלאסית, הוא מהווה נזק כהגדרתו בפקודת הנזיקין. המבקש נסמך על אשר נקבע בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל", העוסק בפיצוי בגין נזק שמהותו פגיעה באוטונומיה של הרצון בעת הענקת טיפול רפואי בלא הסכמה.

באומדו את סכום הפיצוי עבור הנזק שנגרם, לטענתו, לחברי הקבוצה, מבחין המבקש בין שני מרכיבי נזק –

פיצוי כספי גלובאלי בסך 5,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה התובעת, בגין הפגיעה בזכויות יסוד לשוויון וכבוד בשל הפליה, בהתאם להוראות חוק איסור אפליה המאפשרות פסיקת פיצוי של 50,000 ₪, בלא הוכחת נזק.

פיצוי כספי גלובאלי בסך של 5,000 ₪ עבור כל תובע, או לחילופין, קביעת טווח פיצוי שבין 10,000 ₪ לבין 20,000 ₪ עבור כל תובע, בגין הפגיעה בכלל זכויות היסוד של הקבוצה התובעת ולרבות הזכות לשוויון, לכבוד, לקניין, הפרת חובות חקוקות וביצוע עוולות אזרחיות, התרשלות וחוסר תום לב.

למבקש עילת תביעה אישית לפי סעיף 4(א)(1) לחוק. המבקש מבסס תביעתו על שלושה פריטים המנויים בתוספת השניה, כבסיס להגשת תביעתו:

פריט 1 לתוספת השניה לחוק, קובע את האפשרות להגיש תובענה ייצוגית "נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לעניין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו". המשיבות ממלאות אחר הגדרת המונח "עוסק" כמשמעו בסעיף 1 לחוק הגנת הצרכן והמבקש עונה על הגדרת "לקוח" של המשיבות.